למי שעוד היה צריך הוכחה

מישהו עוד צריך ראיות לכך שהתקשורת היא מוטה ולא מדוייקת? אני יודע שלא, ובכל זאת, יש כאן דוגמא אחת שהיא כל כך יפה, כל טהורה ומבודדת ממשתנים מתערבים, שחבל להתעלם ממנה.
המירוץ לבחירות נשיא ארצות הברית הוא צמוד, צמוד מאוד. כידוע, מערכת האלקטורלים בארצות הברית הופכת את התמונה להרבה יותר מורכבת, שכן לא מדובר במירוץ אחד גדול אלא בהרבה מרוצים קטנים, שחלק ניכר מהם צמודים מאוד. אחוזי ההצבעה בארה"ב נמוכים יחסית לאלו שבארץ, אנשים מאוד מושפעים מגשם שירד ככל הנראה בחלק מהמקומות, לא ברור איפה ומתי בדיוק. אנליסטים פוליטיים סופרים יותר מעשר קומבינציות שונות של זכיות של המועמדים במדינות המפתח, כשכל קומבינציה יכולה להעניק את הניצחון לאחד או לשני.

ישראל היום מעדיפה את רומני, זה ברור. ושאר העיתונים נוטים לכיוון אובמה, גם זה לא סוד. אבל שלא כמו כל נושא אחר, אין פה שום תועלת בשטיפת מוח. כשהארץ וידיעות מספרים לי שוב ושוב כמה ביב מניאק, וישראל היום מספרת כמה הוא גבר, האינטרס של כל צד הוא ברור. אבל מה הועיל ישראל היום לאג'נדה שלו כשכתב שרומני מוביל, ומה יעזור לידיעות אם כולנו נחשוב שאובמה ניצח בעימות?
מילא היינו בוחרים בסווינג-סטייט, שהמועמד שלנו מפגר ב4-5 אחוז, והיתה סערה בחוץ ביום של הבחירות ואנחנו מתלבטים אם לצאת מהבית. אז העיתון שלנו היה רוצה שנחשוב שהוא מפגר רק באחוז, והעיתון שנגדנו היה רוצה שנחשוב שהוא מפגר בעשר.

אבל זה רחוק מלהיות המצב. המצב, בפשטות, הוא שגם בלי אף אינטרס או תועלת, העיתונים שלנו לא מסוגלים, פשוט לא מסוגלים, לספק לנו את המציאות כהווייתה. כל העיתונים וכמעט כל הכתבים, מדווחים לנו לא רק דרך משקפי "איך הם רואים את העולם", אלא גם "איך הם היו רוצים שהעולם ייראה". לא בקטע של "הייתי רוצה לראות פה שלום\הייתי רוצה תקיפה באירן". בקטע ש"הייתי רוצה שאובמה\רומני יפתח פער בסקרים, אז אני מאמין שזה אכן קרה, וכותב את זה בעמוד הראשון של העיתון".
לא חידשתי פה כלום, אני יודע. ועדיין, יש משהו טהור במקרה המבודד הזה, בדיווח המוטה גם כשאין שום טעם, כדי שכולנו נזכור, ובאמת באמת לא משנה איזה עיתון זה, שהם לא מספרים לנו את המציאות. אולי לפעמים כי הם לא רוצים, אבל כנראה שתמיד הם פשוט לא מסוגלים.

בעיה במחירי הדלק

מדברים על זה הרבה, ואני נוטה להסכים. יש בעיה במחירי הדלק. צריך לעשות שינוי דרסטי, ויפה שעה אחת קודם. 

אני מציע להעמיד את המחיר על 20 שקל לליטר, בתור התחלה. 

היתרונות בזה עצומים, ואני כמעט לא רואה בזה חסרונות. 

נתחיל בכסף הנוסף שייכנס שאוצר המדינה, שנוכל להפנות לחינוך, בריאות, בטחון, ושאר ירקות.
אז נכון, אולי לא יהיה מדובר בכל כך הרבה כסף, אתם אומרים, כי אנשים ייסעו פחות במכונית.

בדיוק.

אנשים ייסעו פחות במכוניות, והערים שלנו יהיו נקיות יותר מפיח, שקטות יותר מרעש מנועים, ובכלל נעימות הרבה יותר. האנשים שבכל זאת ייסעו במכוניות (והתחבורה הציבורית, עליה נדבר עוד רגע) ייתקלו בפחות פקקים ויגיעו מהר יותר. 

את טענת ה"זה דופק את העניים, כי רק עשירים יוכלו להרשות לעצמם.." אפשר לטעון על כל מס באשר הוא. מכיוון שההוצאה על דלק עולה עם ההכנסה, מדובר במס פרוגרסיבי. 

אבל מה נעשה? איך אנשים יגיעו לעבודה?

כאן רשימת התועלות רק מתרחבת. פחות מכוניות על הכביש אומר שהאוטובוסים שלנו ייסעו מהר יותר. יותר אנשים שחושבים פעמיים אם לנסוע באוטו אומר יותר ביקוש לתחבורה ציבורית, יותר אוטובוסים שיוצאים לעתים קרובות יותר ובמסלולים רבים יותר, כלומר תחבורה ציבורית יעילה יותר. 

טענה נפוצה שנשמעת היא ש"קודם כל שהתחבורה הציבורית תתייעל, ואז נדבר" אבל אני לא רואה שום סיבה שזה יהיה הסדר של הדברים. יש, ככה שמעתי, תחבורה ציבורית יעילה במערב אירופה, אבל יש - ככה חוויתי - גם תחבורה ציבורית מצוינת גם בקטמנדו. לא בגלל הממשל היעיל והמצטיין של הנפאלים כי אם בגלל שלאף אחד שם אין כסף למכונית, ולכן יש תחבורה ציבורית מכל מקום לכל מקום ובכל שעה. ישראל היא מדינה צפופה מדי בשביל שאנשים ייסעו באוטו בשביל כל שטות. (בסינגפור, מדינה צפופה עוד יותר ומסודרת להפליא, נורא יקר להחזיק רכב, כך מסתבר.)

מה עוד?

אנשים ילכו יותר ברגל וייסעו יותר באופניים, וכך ינהלו אורח חיים בריא יותר, עכשיו שהרחובות נקיים יותר מפיח. אנשים יתארגנו על נסיעות משותפות, של הורים לעבודה וילדים לבית הספר, תוספת ברוכה לקשרים החברתיים במרחב העירוני והפחתה בניכור האנושי בכבישים. נראה פחות את התופעה ההזויה של אלפי מכוניות, גושי מתכת ענקיים, ושורפים דלק כדי להזיז גושי מתכת ענקים שמיועדים לשאת חמישה אנשים, אך יושב שם רק אדם אחד. 

יקומו ויאמרו - ממתי יש זכות לממשלה להתערב ככה בחיינו, ולהטיל מסים שישנו את חיינו בצורה כל כך דרסטית  אתם הרי וודאי בעד שוק חופשי שבו מחירי הדלק נקבעים על פי כללי השוק, ואנשים עושים את הבחירות של עצמם. ולרוב הייתי מסכים, ומתנגד לגישה ממשלתית פטרנליסטית, אבל גם לשוק החופשי יש מגבלות. 
אחת המגבלות האלו עולה כאשר אנו מתעסקים בהשפעות חיצוניות. אם מישהי תפתח מפעל שמזהם את הנהר הסמוך, אנו נדרוש שהיא תשלם לנקות את הנהר, או תפצה באופן כספי את כל מי שמושפע מכך שהנהר מזוהם (דייגים, נופשים, וכו). 

ובכן, כשאתן נוסעות במכוניות, אני (בתור נציג החברה) דורש שתפצו אותי על הדברים הבאים:
הזיהום שאתם מייצרים (שאותו אי אפשר כל כך לנקות), הרעש שמפריע לי לאיכות החיים, הפקקים שאתם יוצרים שגוזלים לי זמן מהחיים (וגם זמן עבודה שבה יכלתי להיות יצרני), השטח שאתם מבזבזים במרחב העירוני על כבישים וחניות, התשתיות שכספי המיסים שלי משלמים עליהם כמו כבישים ורמזורים, ועוד כהנה וכהנה. 

את החלק החשוב באמת שמרתי לסוף.
פחות מכוניות על הכביש זה פחות הרוגים בתאונות דרכים, פחות משפחות מפורקות, פחות פצועים ופחות משותקים לכל חייהם.
קשה לי לחשוב על צעד אחד כל כך פשוט שיציל כל כך הרבה חיים, וזה בפני עצמו מספיק סיבה מבחינתי.
ואם תתעקשו גם על המבט הכלכלי, אז כן, פחות מיליוני שקלים על מיטות בתי חולים, שיקום, בית לוינשטיין וכויו"ב. 

אם הייתי בלוגר רציני, הייתי מחשב את כל העלויות החיצוניות של נסיעה במכונית שראוי לגלגל על הנהגים, אבל אני לא אעשה זאת:
א' כי אני עצלן,
ב' כי גם אם הייתי אוסף נתונים ומחשב הייתי מקבל הערכה גסה במקרה הטוב,
וג' כי אני חושב שהסיפור הכלכלי זה רק הצדקה שבדיעבד לזכות המוסרית לעשות משהו שהוא טוב לכולנו עוד לפני שמחשבים את המספרים. 

מה שכן, 20 שקל לליטר זה סתם מספר אקראי, שלא מבוסס על כלום. מבחינתי אפשר גם 30, או לפחות להעתיק מנורבגיה, שהם הרי תמיד צודקים בהכל.